בעניין בקשה למתן רשות להתגונן:
בתיק זה הוגשה תביעה כנגד עזבון המנוחה פייסל האלה ז"ל, ע"י יורשיה, הם ילדיה הקטינים, המיוצגים ע"י אפוטרופסם, סבם, מר עלי סלאם ונגד הערבה לחוב המנוחה, הנתבעת מס' 2.
התביעה הינה בגין הלוואה שנטלה המנוחה, בסך 100,000 ש"ח, שיתרת החוב בה הינה בסך 90,810 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.
שני הנתבעים הגישו בקשת הרשות להתגונן, אך לדיון ביום 2/1/11 לא התייצב איש מהמבקשים. מטעם המבקש מס' 1 הגיש את התצהיר ב"כ המבקש מס' 1 עו"ד ח'טיב, כמי שהוציא את צו הירושה וטיפל בעזבון. ב"כ המשיב ויתר על חקירת עו"ד ח'טיב.
המבקשת מס' 2 לא התייצבה, כאמור, נטען כי היא חולה ובעלה גוסס, אך לא הוגשו אסמכתאות, אף שחלף זמן רב מאז הדיון ועד עתה.
הגנת הנתבע מס' 1
יורשי עזבון המנוחה טענו בתצהיר עו"ד ח'טיב, כי המנוחה לא הותירה נכסים, שניתן לפרוע מהם את חובותיה. נטען רק כי הותירה את הנכסים הבאים:
קופת גמל בבנק המשיב בשווי 1,500 ש"ח;
קרן השתלמות בבנק הבינלאומי בסך 27,000 ש"ח, בניכוי הלוואה מהבנק הנ"ל בסך 7,000 ש"ח, התקבלו בידי היורשים 20,000 ש"ח;
רכב משועבד לבנק ערבי ישראלי, בשווי כ-40,000 ש"ח, כנגד חוב לאותו בנק בסך כ-90,000 ש"ח. צורף דף חשבון המעיד כי בבנק ערבי קיימת יתרת חוב בסך 84,422.
עוד נטען כי הסכומים, שהתקבלו, הוצאו לסילוק חובות כאמור ב
סעיף 104(א)(1) ו-(2) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (הוצאות הלוויה, קבורה, הוצאות צו ירושה וניהול העזבון).
המשיב הגיש תגובה לבקשה, והמבקש לא הגיב לתגובה, ולא פירט את הגנתו, כפי שהמלצתי בהחלטתי מיום 3/10/10.
לאחר שהמצהיר לא נחקר אודות תצהירו, אני קובעת כי המבקש מס' 1 מודה בחוב המנוחה, ונתן תשובה כללית מאד בעניין העזבון, שבדיון התברר כי גם לא היתה מלאה, וזאת לנוכח נסיונותיו החוזרים והנשנים של ב"כ המבקש מס' 1 להוסיף עובדות חדשות (
ראה למשל
פרוטוקול, עמ' 1, עמ' 4, שורות 9-16 והחלטתי
שם
).
אמנם בעניין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, חובה על המבקש להתכבד ולהכנס לפרטי הגנתו, ולפרט סכומים ומועדים. "... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות מסמכים ונסיבות איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן"
ד. בר אופיר, "
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית עמ' 155.
במיוחד נכון הדבר כאשר לפי
סעיף 128(ב) לחוק הירושה: "הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש".
עם זאת, אין להחמיר עם המבקש, המייצג את ילדיה הקטינים של המנוחה, שנרצחה, ואין לנעול בפניהם את דלתות בית המשפט. יש לזכור כי המצהיר מטעם היורשים לא נחקר. הוא אמנם לא הציג מסמכים לאימות שווי העזבון כולו, אבל הצהיר מה היה הרכוש שהותירה אחריה המנוחה. אני מקבלת בשלב זה את טענת המבקש מס' 1 לפיה לא ירשו היורשים סכום, שמאפשר להם לפרוע את חוב המנוחה, ועל כן אין לחייבם בחובה.
כפי שנקבע: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן". (כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב
ע"א 10189/07
עזרא ששון נ'
בנק מזרחי טפחות בע"מ (15/6/09), מופיע במאגר נבו).
יש להצטער על כך שעו"ד ח'טיב לא סייע לבית המשפט ולא נתן פרטת עזבון ראוייה לשמה, כהצהרתו: "... העובדות ידועות לי היטב כי אני הוצאתי את צו הירושה וטיפלתי בעזבון" (
פרוטוקול, עמ' 1, שורות 22-23).
הגנת הנתבעת מס' 2